עול הוכחת זדון בתביעת ביטוח 

בשני פסקי דין שניתנו במועדים סמוכים דן בית המשפט העליון בסוגיה העקרונית והחשובה של נטל השכנוע במשפטי ביטוח.

במתן פסקי הדין השתתפו חמשה שופטים והובעו ארבע דעות.

בקצוות הקשת ניצבו הנשיא מאיר שמגר מצד אחד והשופט אליעזר גולדברג מן העבר השני.

בתווך נותרו השופטים שושנה נתניהו, יעקב מלץ ותאודור אור אשר גם ביניהם נפערה מחלוקת.

כל הויכוח התעורר בעקבות ניתוח מאלף ורהוט של הסוגיה בידי נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים השופט ורדי זיילר, אשר פסק דינו, נשוא אחד הערעורים, קיבל את שבחיו של בית המשפט העליון.

אורית ומאיר וייסנר יחד עם שותפם אליהו אשכנזי ניהלו מועדון בשם "SPACE" בנתניה.

במועדון פרצה שריפה וזו כילתה את תכולתו וגם גרמה נזק למבנה.

בעלי המועדון פנו אל חברת הבטוח אריה וביקשו לממש את זכותם לתגמולים תחת פוליסת ביטוח אש שהוצאה לטובתם בחברה זו.

חברה אריה סירבה לשלם בטענה העיקרית שהיוזמה לשריפה באה מצד המבוטחים.

הצדדים היריבים נחלקו ביניהם בשאלה על מי מוטל נטל השכנוע בעניין זה. האם המבוטחים חייבים להוכיח כי השריפה לא נגרמה ביוזמתם, או שמא חברת הבטוח היא זו החייבת לשכנע את בית המשפט שידם של המבוטחים היתה במעל.

השופט זיילר, שבפניו הובא הענין לראשונה, קבע כי אלמנט בסיסי בהגדרתו של מקרה הבטוח הוא הסיכון. אין סיכון אלא בהתרחשותו של ארוע בלתי צפוי שיש בו אלמנט של אי בטחון.

לכן מקרה בטוח כולל בתוכו לפחות נתון מינימלי אחד, והוא שהמקרה לא נתהווה כתוצאה ממעשה זדון מכוון של המבוטח. ארוע שהמבוטח גרם לו במעשה זדוני אינו בגדר "סיכון", הוא מתוכנן על ידי המבוטח, הוא אינו מקרי. נטל השכנוע בדבר קרות מקרה הבטוח מכיל לפיכך גם את הנטל להוכיח כי מדובר במקרה שלא המבוטח גרם לו במתכוון ובזדון.

בהמשך לכך בחן השופט זיילר את העובדות המחשידות את וייסנר ואשכנזי בהצתת המועדון והגיע למסקנה שמשקל הכוח המצטבר של עובדות אלה כבד לפחות כסימנים החיצוניים המעידים כביכול על ארועו של מקרה הבטוח.
במצב מעוין זה קבע כי המבוטחים לא הרימו את הנטל הדרוש להוכחת עילת תביעתם.

על דחיית תביעתם הגישו וייסנר ואשכנזי ערעור לבית המשפט העליון. השופטת שושנה נתניהו הביעה כאמור הערכה לדיון היסודי שעשה השופט זיילר בפסק דינו, אלא לפי דעתה מן הראוי לעשות אבחנה בהלכה החדשה שקבע.

לגירסתה כאשר מקרה הבטוח נוגע לסיכוני פריצה, גניבה, שוד וסיכוני ים אכן הצדק עם השופט זיילר - נטל השכנוע מוטל על המבוטח להוכיח כי הוא לא גרם למקרה הבטוח במתכוון.

לעומת זאת במקרה ביטוח במסגרת פוליסת כל הסיכונים ואש - נטל השכנוע מוטל על חברת הבטוח להוכיח כי המבוטח גרם למקרה הבטוח במתכוון.

אדם אינו גונב או שודד או פורץ אצל עצמו. בטוחם של סיכונים אלה לפיכך אינו מתיישב עם מעשה שנעשה בידי בעל הנכס עצמו.

מכאן שעל בעל נכס מבוטח להוכיח לא רק את המעשה הנחזה, אלא גם את השלילה דהיינו שהמעשה לא נעשה בידיו הוא או בהסכמתו.

בדומה לכך גם סיכוני ים אינם מתיישבים עם מעשה מכוון בידי אדם. מטעם זה לא די לו למבוטח שיוכיח את טביעת האניה כתוצאה מחדירת מי ים, אלא עליו לשלול שחדירת מי הים נגרמה כתוצאה ממעשה מכוון בידיו כדי להטביע את האניה.

קל יותר, לגירסת נתניהו, מצבו של מבוטח על פי פוליסת בטוח "כל הסיכונים".

כאן מקרה הבטוח הוא עצם האבדן או הנזק, מכל סיבה שהיא.

המבוטח אינו חייב להוכיח כיצד הנכס אבד ומדוע. מבטח הטוען שהאבדה או הנזק נגרמו במתכוון על ידי המבוטח הוא החייב להוכיח זאת.

אף במקרה בטוח על פי פוליסת בטוח אש, הגורם לסכון הוא סתמי. כמו בבטוח כל הסיכונים, די לו לכן למבוטח להוכיח שפרצה אש. הוא אינו חייב להוכיח איך ומדוע פרצה. לא עליו הנטל לשלול שהאש נגרמה במתכוון על ידו, או בקנוניה עמו, אלא על המבטח להוכיח, על פי מאזן ההסתברות, שכך נגרמה.

אם בתום העדויות כפות המאזניים נשארו מעויינות והמקרה מתיישב במידה שווה עם שריפה מקרית כמו עם הצתה כי אז יזכה המבוטח.

הלכה זו לא תפגע בחברות הבטוח, סבורה השופטת נתניהו. חברת בטוח הגונה לא תנסה לטפול אשמת הצתה על מבוטח אלא אם יש לפחות קצה חוט שיתן לה יסוד לכך. מידת ההוכחה המוטלת עליה תהיה על פי מאזן ההסתברות, אך כמות ההוכחה, בהתחשב בכך שהעובדות הן בידיעת המבוטח, לא תהיה מחמירה.

די יהיה לה לחברת הבטוח להצביע שהאש נגרמה בהצתה, מה שבדרך כלל ניתן להוכיח על ידי כבאי האש, ביחד עם מניע והזדמנות שהיו למבוטח, כדי לצאת ידי חובת הבאת הראיות והעברתה אל המבוטח.

מסקנת השופטת נתניהו היתה אם כן כי נטל השכנוע להוכיח כי וייסנר ואשכנזי יזמו את ההצתה היתה מוטלת על חברת הבטוח. אלא שלפי דעתה מתוך עובדות המקרה (דו"ח מכבי האש שדיבר על הצתה, העובדה שהמצית לא יכול היה שלא להכיר את המועדון מבפנים ואליבי מפוקפק של המבוטחים) חברת אריה עמדה בנטל זה.

השופטת נתניהו גם היא כמו השופט זיילר דחתה את התביעה אך נשארה חלוקה עמו (כמו עם השופטים שמגר, גולדברג ואור שדעותיהם תובאנה בסקירה הבא המופיעה במדור זה, תחת השם "פריצה עצמית") בסוגיה העקרונית על מי הנטל להוכיח זדונו של המבוטח.

מסמך 95